פסק-דין בתיק ע"פ 16633-02-13

1.         נגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבית שאן, אשר ייחס לו ביצוע עבודות בניה ושימוש, הטעונים היתר, ללא היתר, במקרקעין השוכנים ביבנאל, הידועים כגוש 17369, חלקה 15, (להלן: " המקרקעין"), וזאת בניגוד לסעיפים 145(א), 204(א), ו-208 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: " חוק התכנון והבניה" או: "החוק"), ותקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז- 1967. לפי כתב האישום, עבירות אלה נתגלו בתאריך 01/05/09.

2.         ביום 4.1.12, במסגרת הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, תוקן כתב האישום, כך שעבירת הבנייה ללא היתר נמחקה, למערער יוחס אך ורק השימוש בסככה לאריזת ירקות, ובתוכה מכונת אריזה בשטח של כ-321 מ"ר, שימוש בחדר קירור בשטח של כ-25 מ"ר, שימוש בחדר עובדים בשטח של כ-35 מ"ר, ושימוש במחסן המשמש למטבח בשטח של כ-30 מ"ר, (להלן: " המבנים"), ללא היתר.

3.         הצדדים הסכימו במסגרת ההסדר הדיוני, כי המחלוקת תצטמצם ותתמקד בשתי שאלות; האחת, האם העברת הבעלות שנעשתה בשנת 1989 בין אביו המנוח של המערער למערער מהווה שינוי החזקה או שינוי בעלות בהתאם לאמור בתוכנית ג/704 סעיף ד'1. השנייה, האם תוכנית ג/704 ותוכנית ג' 6699, החלות על המקרקעין מאפשרות שימוש במבנים המתוארים בכתב האישום, הגם שנבנו ללא היתר. על פי ההסדר לא נשמעו עדויות בפני בית המשפט קמא וכל צד רשאי היה להסתמך על מוצגים שיצורפו לטיעוניו בכתב.

4.         על יסוד הסיכומים בכתב והמוצגים שהגישו הצדדים, ניתנה הכרעת הדין בה הורשע המערער בעבירה של שימוש ללא היתר במבנים נשוא כתב האישום המתוקן.

5.         בעקבות הרשעתו, נדון המערער לעונשים הבאים:

א.       קנס בסך 20,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו.

ב.       חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בסך 20,000 ש"ח.

ג.          ניתנו צווי הריסה ואיסור שימוש במבנים נשוא כתב האישום, שתוקפם עוכב למשך 12 חודשים.

6.         בערעור שבפני משיג המערער כנגד הכרעת הדין, ולחלופין, על חומרת עונשו.

רקע תכנוני

7.            מדובר במקרקעין אשר ייעודם הוסדר לאחר חקיקת חוק התכנון והבניה בתוכנית מתאר שמספרה ג/704, אשר נכנסה לתוקף ביום 09.03.1980 (להלן: " התוכנית הראשונה"). תוכנית זו הייתה בתוקף עד לשנת 1996 ולטענת המשיבה, שינתה את ייעוד המקרקעין הנדונים מ"חקלאי" ל"מגורים".

8.         סעיף ד' 1 לתקנון התוכנית הראשונה, קבע "הוראת מעבר" שלפיה:

'לא ישמשו שום קרקע או בניין, הנמצאים באיזור המסומן בתשריט לשום תכלית, אלא לתכלית המפורטת ברשימת התכליות המותרות באזור שבו נמצאים הקרקע או הבניין, בתנאי כי מקום שמשתמשים בשעת כניסת תוכנית זו לתוקפה בקרקע או בנין שימוש כלשהו, פרט לשימוש המסומן ברשימת התכליות לגבי האזור בו נמצאים, אפשר להמשיך להשתמש בקרקע או בבנין לאותו תכלית, עד שיחול שינוי בהחזקתם או בבעלות על הקרקע או הבנין.'

9.            בשנת 1999 נכנסה לתוקף תוכנית חדשה שמספרה ג/6695, התקפה עד היום, (להלן: "התוכנית השנייה" או " התוכנית החדשה"). תוכנית זו שינתה את ייעוד המקרקעין נשוא הערעור, כך שייעודם כיום הינו בחלקו "אזור מסחרי", בחלקו "אזור מגורים א'" ובחלקו "חקלאי".

10.        גם תוכנית זו קבעה הוראת מעבר בסעיף 3(ב) לתקנון התוכנית החדשה שלפיה:

"בנוגע לקרקעות שבבעלות פרטית בלבד, במידה ותוכנית המתאר הזו קובעת שינוי היעוד שאינו בהסכמת בעל הקרקע, יותר שימוש חורג, בהתאם לייעוד הקיים לפי תוכנית מתאר 704 ג', עד למימוש זכויות, מכירה ו/או שינוי כלשהו בחזקה או בבעלות על הקרקע או הבניינים. בעת מימוש זכויות כמצויין לעיל, יחולו על הקרקעות הנ"ל, באופן מיידי היעדים שבתוכנית מתאר זו"

פסק דינו של בית המשפט קמא:

11.         כמפורט לעיל, הצדדים מיקדו את המחלוקת ביניהם לשתי שאלות, האחת עוסקת בשאלת חלותן של הוראות המעבר על המקרה שלפנינו והשנייה, מטרתה לברר האם גם בהנחה שהוראת המעבר הייתה חלה, השימוש במבנים איינו כדין, מאחר ואלה נבנו ללא היתר.

12.          ביחס לשאלה הראשונה, קבע בית המשפט קמא כי המערער איננו יכול ליהנות מהוראות המעבר, שכן הועברה הבעלות במקרקעין. בית המשפט נימק מסקנתו בכך שעם פטירת אביו של המערער, ומשלא הוצגה צוואה של האב, ובהתאם לחוק הירושה תשכ"ה- 1965, עבר עזבונו של הנפטר, לרבות המקרקעין נשוא כתב האישום, למערער ולאמו. בית משפט קמא הוסיף וציין בהכרעת הדין, שהחלת הגנת הוראות המעבר על היורשים מנוגדת לכוונת המחוקק ותרוקן את מטרת הוראות המעבר מתוכן.